מפת חום לעצמאות כלכלית

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 10:36

אני באמת חושבת שזו אולי ההנחה הכי בעייתית.



בחור רווק בשנות ה-20 לחייו שמתכנן פרישה/עצמאות כלכלית על בסיס ההוצאות שלו היום, ייתקל בדחייה חוזרת ונשנית של פרישה ככל שישתנה מצבו המשפחתי. אין דין שליטה כמעט מלאה על הוצאותיך כיחיד (כמעט, כי החיים לא צפויים) למצב שבו יש לך בן זוג וילדים. במצב השני, בחירת רמת החיים לא תלויה רק בך וכמובן שמספר ההפתעות הלא ידועות יגדל ככל שיתווספו למסגרת חייך עוד אנשים.

תלוי מתי פורשים. בכל מקרה, הילדים נמצאים שנים ספורות בגן וצהרון והשאלה היא כמה זמן (ובכמה כסף) תבחר לממן אותם גם לאחר שיעזבו את הבית. אלא אם אתה מתכנן פרישה מעבודה בעודם קטנים ואז ייתכן חיסכון בבחירה בחינוך ביתי למשל או בויתור על צהרונים ו/או חוגים.

בתור את שפרשה מעבודה כבר לפני כמה שנים, אני לא חובבת גדולה של בילויים שעולים כסף ולכן זה לא הגדיל לי את ההוצאה, אבל זה סובייקטיבי.

זה לא קשור דווקא להרגל אלא לסיבות שאדם פורש מעבודה. אם הסיבה היא יותר זמן לעצמו, הוא יעדיף להמשיך לשלם עבור צהרון וחוגים כדי לא להיות יותר זמן עם ילדיו (או שהוא אפילו מעדיף רעיונית שהילד יבלה בחוגים וצהרון).



אני חושבת שבאופן כללי, רעיון הפרישה המוחלטת לבעלי משפחה הוא כמעט אבסטרקטי. למעט מצב של התעשרות המאפשרת להכיל כל הוצאה פתאומית, רוב האנשים תמיד ירגישו שהם חייבים להמשיך לדאוג ליקיריהם ולהתכסות בעוד כסף למיקרים בלתי צפויים. כדי להיות מסוגלים לפרוש בלי חרדות, צריך לעבור שינוי תודעתי די רציני מבחינת מה חשוב ומה תפל בחיים (תפל מבחינת לוואי ולא מבחינת חוסר טעם) ולהיות מסוגל לשנות רמת חיים מרגע לרגע בלי שזה ילווה במשבר נפשי.



הניסיון שלי מראה שבסה"כ לא שינינו הרבה ברמת ההוצאה המשפחתית. אולי 2000-3000 פחות מאז שהילדים סיימו בי"ס. אבל אצלנו מלכתחילה לא היו הרבה מותרות כך שרוב ההוצאה הולכת לקיום די פשוט וזול. אולי משפחות עם רמת חיים גבוהה מאד יצליחו להפחית סכום משמעותי אבל פסיכולוגית זה קשה.

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 11:41

לעיתים העובד מקבל מהעבודה רכב, פלאפון, לפטופ, ביגוד. הוא יצטרך להעלות ההוצאות לאחר הפרישה כי הוא יצטרך לדאוג לדברים האלו בעצמו.



דבר אחר שאני חושב עליו זה שעובד חוסך חשמל על קירור\ חימום\ תאורה בכל זמן שהוא נמצא במשרד

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 12:05

יש הוצאות שעולות ויש הוצאות שיורדות. במידה מסויימת הן מתקזזות אבל לא בדיוק ולא ניתן לדעת מה יהיו ההוצאות בעתיד (זה גם נכון למי שלא פורש).



צריך להסתכל על סדרי גודל ולא על השקל בדיוק.



יש הבדל של שמיים וארץ בין אדם שמוציא 4,000 בשוטף או 10,000 בשוטף או 20,000.



אם אתם מוציאים 10,000 ואחרי הפרישה זה יהיה בין 8,000 - 12,000 אז זה לא כל כך משנה בהינתן שבכל מקרה צריכים להיות מספיק מרווחי בטחון מכיוונים שונים (בתיק השקעות, ביכולת תעסוקה, ביכולת לצמצם הוצאות וכד).

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 12:39

לדעתי יש המון הוצאות שאפשר לוותר עליהם כשמפסיקים לעבוד. מסגרות לילדים, רכב/דלק/תחבורה, אוכל בחוץ שאוכלים כי אין זמן לבשל, ושאר סוגי האאוטסורסינג שאנשים עסוקים מאד צריכים לעשות. לעומת זאת ההוצאות שמוסיפים ברובן הן עניין של בחירה, אפשר לפתח תחביבים יקרים אבל אפשר גם לא. מבחינתי למשל, אין טעם בכלל לפרוש כל עוד זה אומר שאני מקורקעת לישראל, אני כבר מעדיפה לעבוד. וכיון שאני לא יכולה לעבור למקום אחר בגלל שאר המשפחה, זה אומר שפרישה מבחינתי = נסיעות רבות לחו"ל, מה שאומר גם הרבה כסף.



+1



אוף טופיק:

"תפל" = חוסר טעם. "טפל" = לא חשוב.



חוגים וצהרון הם לא אותו סוג של מוצר. צהרון נועד לשחרר הורים, חוגים נועדו להעשיר את הילדים.

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 13:02

אין לי ספק שלתכנון יש מגבלות ולא ניתן לדעת מה יהיו ההוצאות בעתיד, אבל:



א. אם לא היינו מנסים בכל זאת לתכנן במסגרת המגבלות, כנראה לא היינו כאן.



ב. כשאני מסתכל על מבנה ההוצאות של משק הבית שלי הפערים נראים לי גדולים בסדרי גודל ברמת הפרש של כמה שנים טובות של חיסכון (מתוך הוצאה חודשית של כ-12,000 ש"ח, כ-5,000 ש"ח הם על מסגרות לילדים + רכב*).



ברור שכל אחד יפעל בסוף לפי העדפותיו וייתכן שיהיו מי שיעדיפו שהילדים ישארו במסגרות יקרות או ימשיכו להחזיק רכב, אבל נראה לי שאפילו בשביל התרגיל המחשבתי כדאי לחשוב על ההוצאות שהן הרבה יותר קשיחות בתקופה שבה עובדים בהשוואה לפרישה כדי לתכנן תקציב שהוא מצד אחד נמוך ומצד שני לא ברמת תקציב העצמות היבשות.



מלבד הרכב, נראה לי שמדובר בסעיפי הוצאה קטנים יחסית.



לגבי הרכב - נראה לי שנכון יותר להחשיב גם רכב שמקבלים מהעבודה כהוצאה, כיון שהוא בדר"כ לא יעלה פחות מאשר להחזיק רכב בעצמך.



לא ברור לי למה זה לא נכון כמעט באותה מידה גם ליחיד.



* ברור שאלו דוגמאות להוצאות שאני שואב מתוך הניסיון האישי שלי, אבל אני מניח שלכל אחד יש את שלו.

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 15:49

תודה על התיקון, איזו נפילה :)

בגלל זה הוספתי בסוגריים שזה יכול לנבוע מסיבה רעיונית. אצלי, שני הדברים נופלים לאותה קטגוריה כמעט.

רוב האנשים דואגים וחרדים הרבה יותר לילדיהם מאשר לעצמם. וגם ככל שיש יותר אנשים לכלכל אותם, כך רמת הדאגה גדלה כי הסיכוי לבלת"מים גדל.

אני מאמינה שהשלב הראשון בתיכנון הזה הוא תירגול בצימצום החשקים. אחר-כך בצימצום הרצונות. כשלומדים לחיות בעיקר על הצרכים אז יותר קל לתכנן פרישה לפני הזמן. בגלל זה רוב מוחלט של האנשים לעולם לא יפרשו לפני הזמן.



בעיניי, גם להמשיך לעבוד אבל לדעת שאפשר לשנות/להפחית זה רווחה מאד גדולה לנפש. גם לדעת שאתה חי מהעבודה אבל יכול לממן חשקים מדי פעם מהחיסכון.

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2016 15:57

+1 ובעיני זו הבשורה היותר ריאלית של המשקיעה לרוב האנשים. במלים אחרות FU Money.

🕒 פורסם בתאריך: 20/12/2016 22:04

אני הפוך - אני שלמה עם הבחירות שלי ועם רמת החיים שלי, אבל מבחינת פנטזיה על העתיד הייתי רוצה "יותר", כלומר שאוכל להרגיש שאני מסוגלת להגדיל את ההוצאות שלי בלי שזה יפגע בתכניות. מצד שני כשאני שואלת את עצמי מה הייתי רוצה שאין לי התשובה לא חד משמעית. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - גם לנסוע לחו"ל וגם לא לפגוע באחוז החסכון החודשי. בדכ אחוז החיסכון החודשי מנצח. כשזה מגיע לבריאות אז הפוך.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 04:47

מפת החום אולי רלוונטית לרמות הכנסה חודשיות נמוכות עד בינוניות, ברמות מחיה גבוהות יותר יש כאן בעייתיות. אין דרך מושלמת, יש את הרעיון של עצמאות כלכלית,



יש את היעד שכל אחד מחליט שהוא סביר עבורו, עכשיו יש צורך ביצירתיות בבניית אסטרטגיית פעולה להשגת היעד.



כדי לייצר הכנסות פסיביות עבור רמת חיים גבוהה יותר, יש צורך להתאמץ יותר תוך לקיחת סיכונים מחושבים.



ההחלטה היא בעצם האם לאלף את עצמנו לחיות בדלות ברמה כזו או אחרת עם כל המאמץ והקושי הכרוך בזה (הגישה המשקיעה), או להעדיף את הקושי של להתאמץ יותר תוך לקיחת סיכונים מסויימים כדי להגיע להכנסה פסיבית שתאפשר יותר מרחב תמרון ורווחה גדולה יותר.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 07:19

דאגה למה? יש הבדל בין ביטוח בריאות לילדים, שהוא לא דבר כ"כ יקר, לבין התכסות בעוד הרבה מאוד כסף בשביל הדאגות הללו.



מסכים מאוד. ההערה שלי היתה על ה"מודל המתמטי" שבפוסט, ברור שכמיישמים אותו, בחיים עצמם יש חיכוכים, דינמיקה וניואנסים.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 07:20

או לחילופין, להעלות את רמת החיים באמצעות עבודה חלקית / הכנסות מזדמנות וכדומה.



(עריכה: צודק לגבי ייצור הכנסות פאסיביות בלבד, אך יש עוד דרכים כמובן)

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 07:53

דוגמאות לא חסרות. במשפחה בסביבתי התגלתה מחלה שדורשת מהם לנסוע לארה"ב לקבל טיפול. הם צריכים לפחות 100,000$ רק בשביל זה, בתקווה שהטיפול יעזור. ביטוח בריאות לא מכסה דברים כאלה. אישה אחרת שאני מכירה חלתה בסרטן, בשלב מתקדם שבדרך כלל אין ממנו חזרה. טיפול חדשני בניו יורק הציל את חייה. כנ"ל, הביטוח לא בהכרח מכסה. אצל חבר אחר נמצאה בעיה בלב, בארץ לא מומחים בלטפל בה, בארצות הברית כן. אז כן, אני ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי אם יהיה לי איך לממן טיפול מיטבי, שאינו מכוסה על ידי ביטוחים, אם מישהו ממשפחתי יגיע למצב בריאותי קשה.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 08:11

אני אישית לא מאמין שאפשר או שצריך לכסות כל מקרה כזה, כי אין לדבר סוף (ומה עם הטיפול החדשני שיעלה 1,000,000$? האם אם אמשיך לעבוד כן אצליח לממן אותו?). אולי זה סתם כי אני לא אדם חרדתי.



אבל גם בלי קשר לאמונה האישית שלי - בדיוק כפי שמי שלא לוקח סיכונים בהשקעות בעצם מסתכן, גם מי שלא פורש (או מפחית מאוד את העבודה) נוטל על עצמו סיכונים שמשפיעים על האנשים הקרובים לו (ריחוק, ניתוק, גירושין, נזקים פסיכולוגיים וכדומה).



חוץ מזה, אם לא עלינו נצטרך 100,000$ בשביל טיפול חירום שלא מכוסה בביטוח בריאות - אפשר להשתמש בחסכון ואח"כ לעבוד כדי להשלים אותו.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 09:25

מסכים עם @נעםש למעלה, אין לזה סוף.



בעצם, מוכרים להם תקווה, האם באמת זה שונה מטיפול אצל רב או מקובל כלשהו ? (חוץ מתג המחיר של 100K$ )



בכמה הוא באמת האריך את חייה? 6 חודשים? שנה? מישהו בכלל יודע? האם זה שווה את המאמץ?



לדעתי השיטה של המשקיעה הכי טובה - תחיה אורח חיים בריא, תאכל בריא, תעשה ספורט, המנע מלחץ. זה עולה מעט מאד, אך הוא הכי קשה ליישום

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 09:39

כן, כי יש לזה אשכרה סיכוי להצליח, גם אם נמוך.



רבנים או מקובלים הם או שרלטנים או מוכי הזיות.



זה פחות קשה ממה שמנסים להציג את זה, וגם באמת לא צריך להיות טוטאלי.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 10:09

אני מסכים שהגזמתי, אבל העניין הוא הדינמיקה הנפשית שמביאה אנשים למצב שאומר "בואו ננסה כל מה שאפשר, מה יש לי להפסיד?".



במצב נפשי כזה מנסים כל טפול , קלוש ככל שיהיה. זה אותו מצב נפשי מביא אנשים רציונלים לחלוטין ללכת לרב או מקובל. בסופו של דבר, זה כבר נמצא על אותו הספקטרום של "תקווה", ובו האנשים פגיעים ביותר לכל מיני שרלטנים.



כאשר הרבה כסף מעורב בזה, אז גם יהיו כאלו שינסו למכור להם את התקווה, אפילו אם הם רופאים מדופלמים עם טפול רפואי אמיתי. הרי הרופא רוצה לקבל את הכסף, יודע שהאדם נואש, ורוצה גם הוא בעצמו לראות אם הטפול יצליח... (גם הוא "מקווה" - בבחינת אם לא יועיל אז לא יזיק).



אני מניח שאם הטיפול הרפואי היה ודאי בדוק ומנוסה, הוא היה קיים בסל הבריאות או בביטוחים המשלימים למיניהם.



.



תלוי למי... יש הרבה כאלו שזה קשה להם.



מסכים שזה לא צריך להיות טוטאלי.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 10:16

מסכימה עם זה. אחד מהטיעונים הטובים נגד מע' בריאות פרטית.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 10:53

אפשר להתכסות על ידי חיכוך והיכרות אישית עם רופאים בכירים, בכירים במערכת הרפואה ואישי ציבור. נראה לי זה זול יותר מאשר להתכסות בעוד הרבה מאוד כסף.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 11:32

הרגת אותי עם הפרשנות הזאת :)



לקרוא לחיים ללא חפצים מיותרים וקניות מיותרות "דלות" זה ממש מצחיק בשביל מי שהדברים האלה גורמים לו סבל. אני מבינה שמנקודת מבטך זה לא מובן אבל תאמין לי שיש עוד כמה הזויים כמוני שיושבים מול הנוף וסתם נהנים מהעולם.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 14:13

אולי זה זול יותר מבחינה כספית אבל יקר מאד מבחינה נפשית, בשבילי לפחות.



נכון שיש לי בין מכריי 2 רופאים בכירים מאד (אחת מנהלת מחלקה בבי"ח במרכז הארץ והשני מנהל מחוזי בקופ"ח) אבל הקשר נוצר שנים רבות לפני כן ורוב הסיכויים שלא אשתמש בקשר הזה (לא השתמשתי כשחברתי גססה וכנ"ל הוריי).



בכל אופן אני כדעת @איש(3718)

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 15:43

לא מוכרים להם תקווה, מוכרים להם מומחיות רפואית. זו מחלה שנדירה בארץ אבל נפוצה בארצות הברית מסיבות שלא אכנס אליהם כאן.



חלק מהעלות היא לא הטיפול עצמו אלא העובדה שצריך לטוס לחו"ל, לשהות שם וכדומה.



חשבו שהיא תמות תוך כמה חודשים בייסורים. עברו שנתיים מאז אותו טיפול. והיא בריאה ולא זקוקה לשום טיפולים. לא מדובר בוודו, מדובר בטיפול חדשני, כידוע לוקח כ20 שנה עד שטיפולים, אפילו מוצלחים, מקבלים אישור כטיפול סטנדרטי שכל אחד יכול לתת, ונכנסים לסל התרופות. ולגבי "האם זה שווה את המאמץ": אני בטוחה שאם חו"ח מדובר היה באמא שלך שהיתה חולה לא היית אומר לה שזה לא שווה את המאמץ להעניק לה עוד לפחות כמה שנים של חיים טובים ובריאים.



כל זה לא מונע סרטן. או כל מחלה אחרת. רק מקטין את הסיכויים.



זה לא עוזר לקבלת טיפול שלא קיימת לו מומחיות בארץ.



אם אתה מניח כך אתה ממש תמים. יש המון טיפולים חדשניים, או שלא מספיק מקובלים בארץ, או שאין להם מומחיות בארץ, שלא מכוסים על ידי סל הבריאות. יש אפילו תרופות שמכוסות על ידי סל הבריאות אבל לא לכל התוויה, כלומר אם יש לך סרטן X תקבל אותן אבל אם יש לך סרטן Y אז לא, למרות שיש מחקרים שמראים שהוא עוזר לסרטן Y. כשלך יש סרטן Y אתה לא אומר "נו טוב אז נמות" אתה מוציא את כל הכספים שיש לך ושאין לך כדי לשלם עשרות אלפי ש"ח בחודש על תרופה שאולי תציל אותך. חלק מהתרופות לא גורמות להבראה אלא רק מאריכות תוחלת חיים בכמה חודשים, אבל יש תרופות שכן. אני מכירה מישהי שכבר שנים נלחמת בסרטן בשלב מאד מתקדם על ידי כך שכל פעם מחליפים לה את פרוטוקול הטיפול וכך מאפשרים לה עוד זמן חיים עם הילדים הקטנים שלה, שבמהלכו היא אף מתפקדת לא רע למרות שטיפולים כאלה זה לא כיף.



אני מסכימה, אין לזה סוף. אבל לכל אחד יש את הנקודה שנראית לו מספיקה. לי לא מספיק שיהיה לי בדיוק בשביל לחיות בלי שום בלת"מים. אני מעדיפה לעבוד יותר ולהרגיש יותר בטוחה נגד יותר ארועים, נדירים יחסית, אבל לא כל כך נדירים כמו שאתם טוענים. אם אני מסתכלת סביבי, כמעט לכל משפחה יש מקרה שדרש יותר כסף מההוצאות המינימליות השוטפות: מישהו היה מעורב בתאונה והיה זקוק לעורך דין, מחלות כמו שתיארתי, ילד שנסע להודו ואיבד שם את הצפון ופתאום צריך להטיס לשם אנשי מקצוע ו/או לחלץ אותו משם, ניתוח לא "דחוף" מבחינה רפואית אבל כזה שהופך אדם לאומלל עד שלא מטפלים בו, אז צריך לעשות אותו פרטי, תביעה שמגיעה משום מקום וצריך להתמודד איתה, לא חסר.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 16:08

אני מודע לזה שעבורי זה קשה, במידה מסויימת אני מעריץ את אלו שיכולים, אני בוחר בדרך הקלה יותר עבורי, מתמקד בהגדלת הכנסות, זה המגרש הביתי שלי.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 16:36

בני אדם סובלים מbias (אופטימיות/פסימיות יתר) ואי הבנה בכך שגידור מטפל בצימצום LOSS כאשר צריך לשקלל את ה LOSS הרגעי על תוחלת הרווח המקווה/צפויה לעומת ה LOSS העתידי אם יקרה הארוע,



ביטוח חיים הוא דוגמא קלאסית, עלות זניחה עבור ארוע זניח לחלוטין לרוב חיי המבוטח, עדיין הנזק המשפחתי יכול להיות קטסטרופלי,



האם שווה לבטח חיים של מפרנס בעלות של 1000 ש"ח לחודש ? (100 מליון ש"ח ביטוח) כנראה שלא האם שזה עבור 20 ש"ח לחודש ? (2 מליון ש"ח)



כנראה שכן, בייחוד ו"קצבה" חודשית לפי כלל 400 של 20 ש"ח שווה הפסד של 8000 ש"ח מהתיק שבפרישה כנראה יהיה שווה פי 200 ומעלה ... (4000 ש"ח X 400)

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 17:22

מה עם הביטוחים המשלימים למיניהם? אני יודע שיש פה שרשורים רבים בנושא, אני סתם סקרן לגבי המקרים שאת מכירה. האם הם לא כיסו את זה?



זה רלבנטי מאד בהקשר של נושא השרשור.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 17:32

@מרק עוגיות



מסכים בגדול עם דעתך לגבי ביטוחי בריאות והמסתעף.

כל הדברים הקטנים הללו ניתוחים פרטיים עו"ד וכד' עלותם בין אלפים בודדים לעשרות אלפים כך שרזרבה בסך 100-400K בהחלט סביר.



ניתוחים ותרופות מזן נדיר שלא מכוסים על ידי ביטוח פרטי טיפוסי ושעלותם גובלת במאות אלפי דולרים זה באמת משהו מאוד מאוד נדיר שאני בספק האם כדאי להתגדר מפניו.



האם עדיף לי כמה שנים לעסוק במשהו בניגוד לרצוני** רק בשביל לרפד את עצמי עם סכומי עתק שהתרחיש שאזדקק להם כה קיצוני? לדעתי לא.



** לא מדבר על סבל ברמה ש @המשקיעה מתארת אלא פרישה מוקדמת למטרת עיסוק בתחביבים אישיים.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2016 19:15

בסופו של דבר זו החלטה אישית לכל אחד. אבל לא, ממה שאני מכירה (בתור לא מומחית) ביטוחים פרטיים משלימים לא מכסים את כל המקרים.

🕒 פורסם בתאריך: 03/01/2017 07:55

האמת שאצלי בפרישה נראה לי שבעיקר ההוצאות יעלו.



הוצאות על תחבורה - יש לי כיום רכב צמוד עם דלקן לא מוגבל. אני חילונית וחופש תחבורה בסופי שבוע חשוב לי ובמדינת ההלכה של היום כנראה שיהיה לי רכב בפרישה ואז נוספות עלויות ביטוח, דלק, תיקונים וכדומה שבכלל לא קיימות היום.



הוצאות על טלפון - כנ"ל על משולם על ידי החברה, אמנם ההוצאות זניחות היום אבל עדיין



ביגוד - אולי כאן באמת יהיה חיסכון כי פחות אצטרך בגדים ייצוגיים לעבודה



הוצאות שונות - כן מאמינה שאם אני לא צריכה לבלות את ימיי תחת אור הפלורסנט במשרד אני אצא יותר אעשה יותר דברים, אלמד יותר וכדומה ויש סיכוי לא רע שאוציא על כך יותר כספים



בקיצור, לדעתי בפרישה ההוצאות דווקא יכולות לעלות, לפחות במקרה שלי.

🕒 פורסם בתאריך: 03/01/2017 09:43

זו אשליה. ההוצאה קיימת גם היום, והיא צריכה להִספר ככזו. העובדה שהמעסיק נותן לך "הטבה" (שאת משלמת עליה מס), צריכה להִכלל במשכורת.